<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' ישבב הסופר</h1>
<h2>דף לב.</h2>
גרסינן בהשוחט, שחט את הוושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט. [פירוש] ששחט את הוושט מהם [כלומר מהבהמות] והמתין לה עד שמתה. או החליד הסכין תחת [הסימן] השני ופסקו. רבי עקיבא אומר טריפה רבי ישבב אומר נבילה. כלל א"ר ישבב משום רבי יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבילה, כל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה להפסל נבילה. והודה לו רבי עקיבא. ובגמרא אמר רב יהודה [ל' ע"ב] אמר רב החליד את הסכין בין סימן לסימן ופסקן פסולה, תחת העור כשירה וכו', עד בי רב(א) אמרי תחת העור איני יודע. איבעיא להו לבי רב דאמרי תחת העור איני יודע, תחת מטלית מהו. פירש רש"י הכרוכה על סביבות הצואר מהו, דהא עור נמי לאו בכלל שחיטה הוא. ומספקא [ליה] בה משום חלדה. הכא נמי לא שנא. או דילמא הא גופה והא לאו גופה. מסובך פלטריה. תיקו. וכל תיקו דאיסורא לחומרא.
וכן פירש רבינו חננאל אמר רב יהודה החליד את הסכין בין סימן לסימן אע"פ ששחט מלמעלה למטה כדרכה דשחיטה ולא הפך הסכין ושחט ממטה למעלה, שחיטתו פסולה. ואיבעיא לן החליד תחת העור, כלומר שחט תחת העור תחת מטלית ותחת הצמר מסובך ושחט סימן אחד, או רובו, או החליד הסכין במיעוט הסימן. ועלו אלו כולן בתיקו. וקיימא לן כל תיקו דאיסורא לחומרא. דבכולהו שחיטתו פסולה. עד כאן פירש רבינו חננאל.
פירש רש"י החליד במיעוט סימנין, לאחר ששחט רובו בהכשר, מי אמרינן הא אישחיט שפיר ברוב סימנין או דילמא כולה חדא שחיטה דאיסורא היא, והא אית בה חלדה. ובמיעוט קמא פשיטא לן דנבילה ודאי. תיקו ולחומרא. וגבי הגרמה נמי דפירקין קמא [י"ט ע"א] בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, בין שחט שני שליש והגרים שליש מספקא לן דילמא סבירא לן כרבנן טרופאי דמטרפי בכל חדא מינייהו ועבדינן לחומרא. ואע"ג דשנינן לעיל [שם] שחט חצי גרגרת ושהה בה ונגמרה כשירה, ואוקמינן לה בעוף. וכשירה ממה נפשך דאי מחצה על מחצה כרוב הא עביד לה רובא. אלמא דמכי עביד רובא בכשרות לא חיישינן לפסולא דמיעוטא. לא סמכינן אההיא שנויא דדיחויי הוא דדחייה. ומשום דמחצה על מחצה אינו כרוב. ובשחיטה קמייתא לאו מידי עביד. וכי שהה בפלגא דקנה לא איטריף. אבל במיעוט בתרא בין דקנה בין דושט ובמיעוט קמא דושט מיטרפא. ואף בהלכות [גדולות] כתוב והיכא דשהה במיעוט סימנים בין בתחילה בין בסוף אסור, דכיון דלא איפשיט לן עבדינן לחומרא. עד כאן [פירוש] רש"י.
ורבינו תם חולק עליו ופירש דרב פפא אדרב יהודה קאי. והכי קאמר החליד במיעוט סימנים מהו. שהכניס סכין בתוך מיעוט סימנים ושחט הרוב כהלכתו אלא שהחליד תחת מיעוט סימנים. מי הוה כהחליד תחת עור וכשירה. ולנקובת ושט לא דמיא דדרך שחיטה היא. כי היכי דלא חיישינן גבי מליקה אם החליד תחת העור. או דילמא בסימנין הויא חלדה אפילו במיעוט. ולא דמי לעור. ולדברי רבינו תם אפילו במיעוט קמא דגרגרת אע"ג דגבי שהייה פשיטא לן דלא פסלה בה, מאחר דסכין מכוסה במידי דישנו בשחיטה שמא פסולה. וגריס רבינו תם אמר רב יהודה ואמר דקאי אשוחט בשנים ושלשה מקומות, דאיירי נמי בשחיטה מפורעת.
גרסינן בפרק מרובה [ב"ק ע"ח ע"ב], מכרו חוץ מאחד ממאה שבו או שהיה לו בו שותפות אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ובגמרא מאי חוץ מאחד ממאה שבו אמר רב חוץ מדבר שניתר עמה בשחיטה ולוי אמר חוץ מגיזותיה וכן תני לוי במתניתיה חוץ מגיזותיה. מיתיבי מכרה חוץ מרגלה חוץ מקרנה חוץ מגיזותיה אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, רבי אומר דבר המעכב בשחיטה אינו משלם תשלומי ד' וה' ושאינה מעכב בשחיטה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. רבי שמעון בן אלעזר אומר חוץ מקרנה אינו משלם חוץ מגיזותיה משלם. ותניא אידך חוץ מידה חוץ מרגלה אינו משלם. והשתא קשיא לי אני הסודר, לבי רב דאמרי תחת העור איני יודע וכל שכן לרב פפא דאיבעיא ליה במיעוט סימנים, מאי ספיקא איכא, והא רבי דאמר דבר המעכב בשחיטה אינו משלם, טעמא כדמפרש התם וטבחו, במידי דהוי טביחה הוא דמעכב במכירה ולא עור ואפילו יד ורגל. ואי תחת העור הויא חלדה מצינו עור שמעכב בשחיטה, אטו לרבי אם עיכב במכירה [עור] של כנגד בית השחיטה הוי שיור ולא משלם. ותו לרב פפא אטו אם מכרו חוץ ממיעוט הוושט או גרגרת מי לא הוי שיור. והרי כל אחד מעכב בשחיטה. דלא מיבעיא מיעוט קמא דמעכב. אלא אפילו מיעוט בתרא נמי מעכב, כגון שאם שחט שני חצאין עדיין צריך לשחוט בחצאין אחרים רוב הנראה לעינים.
ותו מאי האי דקא בעי תחת מטלית מהו, אי פשיטא לן דשחיטה מפורעת בעינן ודבר שהוא גופה מעכב דהיינו עור, [מטלית] מאי עבידתיה. ואי בכל ענין גמירי מפורעת, אם כן אפילו הכניס עוף או טלה תחת טליתו עד ששחטו הרי אינה מפורעת, ובמיעוט סימנים נמי דשייך בשחיטה תימה דמיבעיא ליה.
ותו משנתינו לא איירא אלא בסימנים כדקתני דין חלדה שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הושט או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו. אבל בעור וצמר ומטלית לא איירי ומנלן לפסול. דכה"ג דייקינן [כ"ח ע"א] בפלוגתא דרב נחמן ורב אדא בר אהבה דתנן השוחט אחד בעוף. ובגמרא רב נחמן אמר או ושט או קנה, רב אדא בר אהבה אמר ושט ולא קנה. מיתיבי שחט את הושט ואחר כך נשמטה הגרגרת שחיטתו כשירה, נשמטה הגרגרת ואחר שחט את הושט שחיטתו פסולה, שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה וכו', ואילו שחיטה בגרגרת לא קתני. וקשה לרב נחמן דאמר אף גרגרת סגי בשחיטה. ומשני דברו חכמים בהוה דגרגרת עבידא לשמוטי. הא לאו הכי דייקינן שפיר דושט לחוד הוא דאמרינן אחד בעוף כשר. הכי נמי כיון דלא תנן חלדה דלא בסימנין או בעור וצמר ומטלית דשייכא חלדה, אמאי לא אשמעינן צמר וכל שכן סימנין. וזה דוחק לפרש דלתנא בסימנין פשיטא, ובעור ובהני מספקא [ליה], ומשום הכי אמרי בי רב תחת העור איני יודע, כלומר למתניתין נמי מספקא לה מה דין החליד תחת העור וכן כולהו.
ואגב [ד]אתאן עלה מיהא הריני כותב מה שפירש רבינו חננאל אההיא שנים אוחזין בסכין ושוחטין דדמי נמי לחלדה. אמר [ל' ע"א] רב יהודה אמר רב שחט בשנים ושלשה מקומות כשר. פירוש כגון ששחט בצד הימין הושט או רובו, ובצד שמאל נטה מן המקום ההוא ששחט בימין ושחט הקנה, שחיטתו כשירה. ואע"פ שאינה מפורעת [כי מפורעת] משוכה כחוט על פני כל הצואר אלא כמין חתיכת נקב היא מן הימין נשחט הושט, וכנגד [זה] בשמאל למטה במעט, הקנה. ואמר רב יהודה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא. ואקשינן עליה שנים אוחזין בסכין ושוחטין. כלומר שנים אוחזין בסכין ושחטו בשני סכינין זה שחט הושט מן הימין וזה שחט הקנה (לצד) [מצד] שמאל כשירה והרי אינה מפורעת. ופריק רבי ירמיה סכין אחד ושני בני אדם, האחד אוחז יד הסכין והאחד אוחז ראש הסכין ושניהם במקום אחד בצואר שוחטין. ושחיטה מפורעת [היא]. אוקמינן הא דתני עלה אין חוששין שמא יטרופו ושמא ידרוסו. כלומר אין חוששין שמא ישענו על הסכין בכוחם הואיל והן שנים ויחתכו הסימנים קודם שיוליכו ויביאו הסכין. וזה שהקשה רבי אבין שחט את הושט למטה ואת הקנה למעלה ממנו וכו' כלומר כאשר אמרנו בשני מקומות שאינה מפורעת, הדר הוא ופירש בשחיטה העשויה כקולמוס הסופר כשירה. שחט את הושט למטה ועקם את הסכין שבידו וחתך העור ועלה ושחט הקנה ועשויה כקולמוס הסופר. מהא שמעינן כי שחיטה העשויה [כקולמוס כשירה]. והילכתא כרב. חדא דקיימא לן הילכתא כרב באיסורי. ועוד דמתניתין דייקא כותיה. ועוד מההוא תורא דאשתחיט בשנים ושלשה מקומות, פירוש בשני סכינים ושני בני אדם בצואר השור במקומות מחולפים, ועל רב יצחק ולקח ממבחר נתחיו של אותו שור ואמר לו רבי זירא מתוך המעשה הזה [אשר] עשית שלקחת ממבחר נתחיו של שור, למדנו כי משנתינו ששנינו שנים אוחזין בסכין ושוחטין שני סימנין ושני בני אדם היא. ומדברי משנתינו הכשרת זה השור. וקיימא לן בכל מקום מעשה רב. עד כאן פירוש רבינו חננאל.
